איגוד העובדים האפריקנים (ע"ר) נ' משרד הפנים

החלטה

לאחר שתיק זה הועבר אליי, לצורך החלטה בעניין צו הביניים, להלן החלטתי:

1. הבסיס לטענת העותרים , הוא כי הוגשה הצעת חוק המסדירה את סוגיית עזיבת העובדים האפריקנים את הארץ, ועל כן, "מדובר בסעד שראוי להתקבל, ולו רק בשם שלטון החוק והעקרון הדמוקרטי, לפיו המחוקק הוא המוסמך לקבוע מדיניות, וכל אדם רשאי לפנות למחוקק לקידום מדיניות זו או אחרת"(סעיף 76 לעתירה).

2. אינני יכול להסכים לגישה זו, כלל ועיקר.

3. אנו במדינת "שלטון החוק" ולא במדינת שלטון הצעות החוק.

4. הדין הפוזיטיבי, נקבע על ידי המחוקק, החלטות הממשלה, ופסקי הדין של בתי המשפט, בכלל, ושל בית המשפט העליון, בפרט. למותר לציין, כי הצעת חוק אינה חלק מן הדין.

5. ביחס לעותרים עצמם, ניתן אך לפני 4 חודשים פסק דין של בית המשפט העליון (עע"ם 1602/10 איגוד העובדים האפריקנים ו-200 נתינים אפריקאים זרים נ' ממשלת ישראל ; פסק הדין ניתן ביום ח אייר התש"ע (22.4.10), על ידי כב' השופטים אשר גרוניס, מרים נאור ואליקים רובינשטיין), שקבע, כדלקמן (זה הנוסח המלא של כל פסק הדין; פסק הדין צורף כנספח יב2 לעתירה):

"חרף טענות בכתב ובעל פה של בא כוח העותרים [שהוא ב"כ גם בעתירה ובבקשה שבפניי], לא מצאנו בסיס לערעור. המערערים לא הצביעו על עילה המצדיקה התערבות של בית המשפט בהחלטה של שר הפנים.

לפיכך הערעור נדחה.

עם זאת ונוכח ההיבטים ההומניטאריים של העניין, נראה לנו לנכון לקבוע כי המערערים ששמם מופיע בנספח א1 לכתב הערעור (209 אנשים) לא ייעצרו ולא יורחקו מן הארץ בגין שהות בלתי חוקית במשך 90 יום מהיום".

6.לא יעלה על הדעת כי עצם הגשת הצעת חוק פרטית, ביום 7.6.10, מבלי שהחל שלב חקיקתי כל שהוא ב"מעלה ההר" של החקיקה, הצעה זו, לכשעצמה, תביא לכך כי מדיניות הגירה ביחס ל-200 איש, תעוכב.

7.משל למה הדבר דומה: 200 איש חייבים חובות ניכרים למס הכנסה, והם מבקשים כי לא ינקטו נגדם בהליכי גביה, כי 7 חברי כנסת הגישו הצעת חוק פרטית, להפחית את שיעורי מס הכנסה.

אינני מעלה בדעתי כי בית משפט כלשהו היה נותן צו ביניים לעיכוב הליכי גביית המס בנתונים אלה.

8. מעיקר הדין, אם אכן רוממות הדמוקרטיה היא זו המדרבנת את העותרים, יתכבדו וישמרו על הדמוקרטיה והחוק, ולא ימשיכו את שהותם, שלא כדין, במדינת ישראל הדמוקרטית.

9. "מדיניות הגירה" אינה רק חלק של בכללים בדבר אי התערבות הרשות השופטת בענייני מדיניות של הרשות המחוקקת והמבצעת, אלא היא נוגעת באחד היסודות הבסיסיים של הריבונות של המדינה, תחום שבו מידת ההתערבות של בתי המשפט מצומצמת עוד יותר.

10.כך כתבתי לפני מספר שנים, בעתירה אחרת, שעניינה היה "איחוד משפחות" (עת"מ 679/03 ג'האן ראע'ב עבד אל פתאח עג'לוני נ' שר הפנים (2004), בפיסקה 22 ):

"על פי המשפט הבינלאומי, קיימים ארבעה תנאי יסוד מצטברים לקיום מדינה, כפי שהדבר בה לידי ביטוי בהסכם מונטיווידאו משנת 1933. ואלה הם:

א.אוכלוסייה קבועה;

ב.טריטוריה מוגדרת;

ג.ממשלה;